החלטה בתיק ב"ש 92003/06

1.         הרקע

(א)       חברת החדשות של ערוץ 10 הגישה בקשה על-פי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 (להלן: "החוק"), להתיר לה לפרסם קלטות המתעדות את חקירתה של גב' אוסנת אלון-לאופר, המשיבה מס' 2 (להלן: " המשיבה"), אשר התנהלה במסגרת החשדות לביצוע העבירות בהן הורשעה בתיק זה. הבקשה הוגשה עוד בטרם הורשעה הנאשמת, ובטרם נגזר דינה, על-ידי חברת החדשות של ערוץ 10 (להלן: "המבקשת"), וערוצים 1 ו- 2 עתרו להצטרף לבקשת המבקשת.

פרסום באמצעי התקשורת של חומר חקירה שלא הוגש לבית המשפט (בשל הסדר הטיעון שהושג בתיק), עלול היה לפגוע בהליך הראוי, ולמצער במראית פני הצדק. לכן, לא ראינו לנכון להתיר את הפרסום כל עוד לא נגזר דינה של הנאשמת. השאלה היא אם יש להתיר כיום את פרסום הקלטות.

(ב)        בבקשה נטען כי חקירת המשיבה תועדה בקלטות וידיאו, כולל עימותים בינה לבין צדדים אחרים בפרשה, וקלטות אלו הן חלק מחומר החקירה (להלן: "הקלטות"). המבקשת מעוניינת לפרסם קלטות אלו, שכן על-פי הידוע לה, נהגה המשיבה בחקירה באופן שאיננו הולם את מעמדה כשופטת, ויש חשש כי מסרה גירסה שאינה אמת. לנוכח העניין הציבורי במשפטה של המשיבה ולנוכח רף ההתנהגות המצופה מאדם במעמדה, רואה המבקשת, לטענתה, חשיבות עליונה לפרסום הקלטות המתעדות את דרך התנהלותה בחקירה. לדעת המבקשת, פרסום הקלטות מתחייב מן העקרונות של פומביות הדיון, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, אשר מתגברים במקרה זה על זכותה של המשיבה לפרטיות. המבקשת מדגישה, כי תכלית הבקשה אינה לחשוף פרטים על מערכת יחסיה האישיים של המשיבה, אלא לחשוף את התנהגותה בחקירה.

(ג)        המשיבה 1 (להלן: " המדינה") מתנגדת לבקשה. לטענתה, סעיף 13 לחוק נועד להגן על פרטיותו של הנחקר, בהתחשב בכך שהוא מצוי בסיטואציה מביכה וקשה, וכל תגובותיו נקלטות בעין המצלמה. משכך, יש לבחון האם לא ניתן להסתפק בפרסום תמליל החקירה או הודעות הנחקר. גם כאשר יש לציבור עניין בפרסום גירסת החשוד בחקירה - אין זאת אומרת שיש עניין דווקא בפרסום הקלטת המתעדת את חקירתו. זאת ועוד, פרסום תיעוד החקירה עלול לפגוע בעתיד בחקירה המשטרתית, שכן חשוד החושש מפרסום תיעוד חקירתו עלול להימנע משיתוף פעולה. לבסוף, טוענת המדינה, כי זכותו של נאשם "ליהנות" מפירות הודאתו בעבירות שביצע: הודאה זו מיועדת, לא פעם, למנוע את הגשת חומר החקירה שעלול לפגוע בפרטיותו. לו היה מתנהל המשפט, יכול היה הנאשם להתייחס לאמור בקלטות. אך הפגיעה בו גדולה יותר כאשר קטעים מן הקלטות מתפרסמים בלא שיש לו יכולת להגיב על-כך. סוף דבר, המדינה מציעה כי המבקשים יסתפקו בעיון בהודעות המשיבה ובתמלילי-קלטות חקירתה. אך לא זו היתה הבקשה.

(ד)        המשיבה מתנגדת לפרסום הקלטות. לטענת בא-כוחה, עו"ד פרופ' דוד ליבאי, לא הוצגו נימוקים משכנעים לחרוג מן הכלל האוסר על פרסום הקלטות, ואין כל עניין ציבורי ממשי בפרסום, זולת מציצנות גרידא. המשיבה אינה נושאת עוד במשרה ציבורית, וזכותה לפרטיות גוברת על אינטרס הציבור, גם אם קיים אינטרס שכזה. זאת ועוד, העניינים הנדונים בתיק זה נוגעים לצינעת הפרט וליחסי המשיבה עם בן-זוגה, ואין להעצים את הנזק שנגרם לשניים כתוצאה מפרסום הפרשה. עוד נטען, כי הואיל והקלטות לא הוגשו לבית המשפט כראיה, לא נבחנו כלל קבילותן וערכן הראייתי, ופרסומן לא יתן לציבור תמונה שלמה של מהלכי החקירה. המשיבה החליטה להודות בעבירות בהן הואשמה כדי לסיים את ההליכים, תוך שמירה על כבודם ופרטיותם שלה ושל מעורבים אחרים בפרשה, ופרסום הקלטות יסכל תכלית זו. כך גם תהיה פגיעה בבנותיה של המשיבה, והדבר יביא להשפלתה וחדירה לפרטיותה, כמו גם בסיכויי שיקומה.

2.         דיון והכרעה

(א)       סעיף 13 לחוק קובע, כי: "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; ...". מכאן ברור, כי הכלל הוא שפרסום תיעוד חזותי או קולי של החקירה אסור, והחריג הוא פרסום התיעוד, כאשר בית-משפט מתיר אותו (ראה דברי כב' השופטת ס' רוטלוי בתפ"ח 1011/05 חדשות 10 בע"מ נ' לליק, תק-מח 2005 (3) 4036  (28.7.05), ודברי כבוד השופט ז' המר בב"ש 92681/05 רשת נגה תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם (19.8.05)). כלל זה מתבקש מהיותה של הזכות לפרטיות זכות יסוד חוקתית, המוגנת בסעיף 7(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"צ 381/90, 3816 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3) 414, 423; רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, פסקה 9). הזכות לפרטיות מוגנת גם בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981, כאשר סעיף 2(11) לחוק אוסר " פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם...". יש לאזן בין הזכות לפרטיות לבין אינטרסים מנוגדים, ובהם זכות הציבור לדעת ועיקרון פומביות הדיון (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1, 17). אמנם הכלל הוא שחקיקה הפוגעת בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, תפורש בצמצום (ע"א 723/74 עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 295), אך מנגד גם חקיקה הפוגעת בזכות הפרטיות תפורש בצמצום, שהרי מדובר בזכות יסוד חוקתית.

(ב)        לנוכח האמור לעיל, כדי להביא לפרסום התיעוד החזותי או הקולי, יש צורך בנימוקים משכנעים, ונטל ההוכחה הוא על שכם מבקש הפרסום (דברי כב' השופט ז' כספי בב"ש 900/83 חדשות 10 בע"מ נ' מדינת ישראל, פדאור 06(1) 485 (10.1.06)). עליו להראות מדוע לא ניתן להסתפק בחומר החקירה הכתוב, ומדוע יש צורך לחשוף את התיעוד החזותי הקולי דווקא. כלל זה נובע מסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (פסקת ההגבלה), שלפיו אין לפגוע בזכות לפרטיות ובצינעת חייו של אדם, אלא לתכלית ראוייה ובמידה שאינה עולה על הנדרש . לכן, על מבקש הפרסום להוכיח, כי יש מידה של חיוניות בחשיפת הקלטות דווקא, וכי לא ניתן להסתפק בראיות חלופיות שאינן פוגעות בפרטיות, או שפוגעות בה בצורה פחותה (דברי כב' השופט א' גולדברג ברע"א 1917/92 הנ"ל בעניין סקולר, פיסקה 10).

(ג)         התיעוד החזותי או הקולי נועד לשרת את החקירה ואת צרכי ההליך המשפטי. הוא לא נועד לשרת את זכות הציבור לדעת. גם כאשר מדובר באישיות ציבורית וגם כאשר קיים עניין ציבורי בחקירה, אין להוציא את הנחקר מאפלת חדרי החקירה אל זרקורי הבמה הציבורית. למעשה, כאשר חומר החקירה אינו מוגש כראייה לבית המשפט - כמו במקרה שלפנינו - אין תחולה כלל לעיקרון פומביות הדיון, שהרי בית המשפט עצמו לא נחשף לחומר החקירה (ראה דברי כב' השופטת ס' רוטלוי בעניין לליק הנ"ל, פסקה 12). פרסום מידע מתוך חומר החקירה, עלול לפגוע בכבודו ובפרטיותו של הנחקר, גם כשאין מדובר בתיעוד קולי או חזותי. עמדה על-כך הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי-חקירה סטטוטוריים אחרים, שבראשה עמד כב' הנשיא (בדימוס) ד"ר א' וינוגרד, בדו"ח שפרסמה בשנת 2000 (עמ' 14-15). הפגיעה בכבוד ובפרטיות הצפוייה מפרסום תיעוד קולי או חזותי של חקירה גדולה עוד יותר והרצון למנוע פגיעה זו, הביא לחקיקת סעיף 13 לחוק. כפי שאמרה כב' השופטת ד' ברלינר, ס"נ בב"ש 94093/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל, פדאור 04(21) 181 (28.12.04) : " חקירה פלילית מהווה פעמים רבות נקודת שפל בחייו של נחקר. הצגתו לעיני כל ברגעי שפל אלה, בין אם מדובר בהצגה ויזואלית ובין אם הצגה קולית, מהווה חקירה קשה ופוגענית בפרטיותו".

(ד)        הפגיעה בפרטיות במקרה דנא נוגעת לשני היבטים שונים:

ראשית , הצגתה של המשיבה ברבים במצב שהוא מטבע הדברים קשה ומביך, וחשיפת תגובותיה לעין המצלמה במצב שכזה. זו התוצאה שביקש המחוקק למנוע באמצעות חקיקת סעיף 13 לחוק.

שנית , הנושא הנדון בחקירה קשור כל-כולו ליחסים האינטימיים בין המשיבה לבין בן-זוגה, שהרי זה היה הרקע לביצוע העבירות. לו היתה הפגיעה בפרטיות נוגעת רק להיבט הראשון, כי אז היה מקום לצפות בקלטות כדי לבחון אם יש בהן סיטואציות אשר עלולות להוות פגיעה בצינעת הפרט או להביא להשפלה, והיה ניתן משקל לעובדה שמדובר באישיות ציבורית בתפקיד בכיר (ראה דברי כב' השופט ח' כבוב, ב"ש 91709/04 חברת החדשות נ' מדינת ישראל וגונן שגב, דינים מחוזי, כרך ל"ד(5) 68 (7.6.04)). כמו-כן היה ניתן משקל לפגיעה האפשרית בבנותיה של המשיבה (ראה דברי כב' השופט ר' כרמל בב"ש 5021/05 חדשות 10 בע"מ נ' מדינת ישראל, פדאור 05(24) 809 (8.11.05)). כך גם היה צורך לשקול, האם התרת פרסום תמלילי הקלטות והודעות המשיבה בחקירה לא היו משרתים את תכלית הבקשה (אף שלא זו היתה עתירת המבקשים). בכל מקרה של פגיעה בפרטיות, שומה על בית המשפט לבדוק האם לא ניתן להסתפק בחלופה שפגיעתה בפרטיות קטנה יותר. על פני הדברים, אם תכליתה של הבקשה היא לפרסם את הגירסה שהציגה המשיבה בחקירה, כפי שנטען, כי אז די בעיון בחומר החקירה הכתוב.

(ה)       אולם, הפגיעה בפרטיות במקרה הנדון נובעת גם, ובעיקר, מנושא החקירה, המצוי כל-כולו בתחום שבינו לבינה. הרקע לביצוע העבירות בתיק זה היה היחסים האינטימיים שבין המשיבה לבין בן-זוגה. קשה להפריד בעניין זה בין חומר חקירה הפוגע בצינעת הפרט, לבין חומר חקירה אחר. לו היו הראיות בתיק זה נשמעות, ברור למדי שהעדויות העיקריות היו נשמעות בדלתיים סגורות ואסורות בפרסום, בשל הפגיעה החמורה הצפוייה בצינעת הפרט, והחשש כי הדבר ימנע מן העדים להעיד בחופשיות (ראה סעיף 68(ב)(7) וסעיף 70(ד) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). מכאן, שאין לדבר על זכות הציבור לדעת ועיקרון פומביות הדיון בעניין זה, שכן אלו היו נדחקים ממילא בפני הזכות לצינעת הפרט, והצורך במתן עדות ללא מורא. פרסום הפרטים האינטימיים והאישיים של הפרשה - אלו הנחשבים בעיני הציבור כ"עסיסיים" - מהווה פגיעה קשה ביותר בזכותה של המשיבה להגנה על צינעת פרטיותה, כמו גם פגיעה בזכות הפרטיות של מעורבים אחרים בחקירה (ראה בעניין זה מאמרה של ר' גביזון, "איסור פרסום הפוגע בפרטיות - הזכות לפרטיות וזכות הציבור לדעת", זכויות אזרח בישראל - קובץ מאמרים לכבוד חיים ה' כהן, עמ' 191-192). לא כל מה שמספק את סקרנות הציבור או את יצר המציצנות, מהווה "עניין ציבורי" הראוי להגנה (דברי כבוד השופט א' גולדברג ברע"א 3614/97 עו"ד דן אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 60-61). לאור כל אלו, אין להתיר במקרה זה פרסום מלא של כל חומר החקירה - בין אם הוא מתועד חזותית או קולית, ובין אם הוא כתוב.

3.         סוף דבר

לא שוכנענו כי קיים עניין ציבורי של ממש המצריך את פרסום החקירה החזותית או הקולית דווקא, כאשר ניתן היה להסתפק בבירור גירסתה של המשיבה במהלך החקירה מהודעותיה ומתמליל חקירותיה. לא זו אף זו: גם חשיפת חומר החקירה בכתב תהווה, קרוב לוודאי, פגיעה חמורה בצינעת פרטיותה, כמו גם בצינעת פרטיותם של אחרים המעורבים בפרשה. לכן, אנו דוחים את הבקשה לפרסם את הקלטות.

        ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ז (6 במאי 2007) בהיעדר הצדדים.

       המזכירות תשלח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

___________________        _____________________      ____________________